<h1>סמ"ק סימן רכ"ד</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ובוט"ש וקאנ"ש של עכו"ם רבינו תם (תוספות ל"ב ול"ד) התירם בסוף ימיו בהדחה וכן הרב רבינו משה (מאכלות אסורות פי"א) אעפ"י שמזופפות לא הוי מכניסן לקיום (ש"ע כלים שאין מכניסין לקיום אפי' אינם של עור אם מזופפין וחדשים אם הדרך לשום יין בזפיתה וכל שכן אם הם ישני' קולף הזפת ומשכשכן לא רצה לקלוף צריך עירוי). ונאדו' של עכו"ם של עור אם אינם זפותים והן חדשים מותרים אבל אם הם זפותים או ישנים אסורי' כי שמא מכניסן לקיום הוא ובעי לכתחלה מילוי ועירוי ג' ימים או הגעלה או מיישנן, וחביות של עכו"ם אע"ג דעבד קינסא אסור, ומ"מ מותר לכפותן על גבי האש לעשות אש גדולה שתהא יד סולדת בדופני החבי' בחוץ ודי בכך, וחביותיה' מותר לתת לתוכן שכר (ש"ע או מים או שאר משקין ובלבד שידיח תחלה לכלוכי היין שעל פני הכלים) ולאחר שנתנו בהם שכר אסור לתת בהם יין ואם נתן לתוכן ציר או מורייס שורף טעם היין.
כלי חרס חדש רש"י מצריך לתת בהם מים ג' פעמים כדי שיהי' הכלי בלוע ממי' (פירש ואם אח"כ שם בו עכו"ם יין א"צ רק הדחה) ורבינו תם מתיר אפילו אותם של עכו"ם בהדחה שלשה פעמים (ש"ע צריכין ערוי).
<h2>דף לד.</h2>
ועיסה (בתוספו') שיש מקומות שהם מחמיצין בשמרי יין ומייבשים אותם שמרים תחלה יש שמתירין הפת, כמו דורדיא דארמאי (פירש שמרים של עכו"ם) דשרו לבתר תריסר ירחי שתא לפי שנתייבשו הרבה וכל שכן כשנתייבשו בתנור, ורבינו תם אסר (שם בתוספו') דהיינו דוקא שמרים שנתמדו במים ונסחטו אותם נקראים דורדיא אבל שמרים קמאי אותם שלא היה בהם מים מעולם אין מועיל ליבשם בתנור ולא שנים עשר חדש (וכן הוא בש"ע) וכן בתוספתא שמרי יין של עכו"ם שיבשו אסורים בהנאה, ומיהו בירושלמי (דדמאי דף כ"ב) קאמר שמרים של עכו"ם לאחר שנתייבשו מותרין.
<h2>דף נח:</h2>
ואסור העכו"ם לתת המים בתוך היין כדי לעשותו טוב לשתות אבל שאר זריקות מותרות.
<h2>דף נט.</h2>
וגיגית מלאה ענבים דרוכים שהמשיכו ממנה יין אסור להניח שיבא העכו"ם וישפוך ענבים בגיגית מפני שכולם נוגעים זה בזה, ואם משליך יסייע ישראל, או ישפוך מרחוק ואם לא עשה כן אסור.
<h2>דף ס.</h2>
המשפיל קורה כבדה על גבי תפוח לא יניחה לעכו"ם לגלגל לבדו ואין חילוק בין שלשה כוחות לב' כוחות (ש"ע בדיעבד מותר בג' כחות).
<h2>דף סא.</h2>
ועכו"ם הלוקח חבית של יין מישראל והחתימו כדת מותר דאחרי דטרח כולי האי מרתת להפסיד ממוניה ולא דמי למטהר יינו של נכרי דאמרינן בחצר אחרת אף על פי שיש מפתח וחותם ביד ישראל אסור דהתם לא טרח העכו"ם וגם אפי' במטהר התיר רבינו תם (שם בתוספות) ע"י חותם בתוך חותם, ומה שאסר במשנה היינו בחותם אחד או במפתח לבד.
<h2>דף סא:</h2>
המוצא עכו"ם עומד (דף ס"א וע"ש ברש"י ותו') בין יינו אם אינו נתפס כגנב אסור כגון שיש לו לישמט ולומר אני רודף אחר תרנגולתי או דבר אחר, ואם נתפס כגנב מותר, או אם יש חלון או סדק שיוכל לראות העכו"ם מותר.
<h2>דף סה:</h2>
יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם ואם מבוקעות או שנטל העוקץ הרי הן כמבוקעות ואסורות בנותן טעם ואם נפל על חטים כמו כן נראה שהוא כמבוקעות, ואסור למוכרן לעכו"ם שמא ימכרם לישראל אלא עושי' מהם פת למכור לעכו"ם שלא בפני ישראל, ועכשיו שיש אוכלים פתם אסור למוכרו אלא חתיכות שאין לוקחין כיוצא בו.
<h2>דף סט.</h2>
וישראל שהניח יין ברשות הגוי גם בלא חותם ויוצא ונכנס מותר, ואם הודיע שהפליג אסור, ופיר' ר"ש (בתוס') דמה שאנו חוששין למגע עכו"ם לזיוף היינו דוקא במקום שיוכל לשום מים או יין תחת אותו שלוקח ושיש לו שהות, אבל בשביל מגע בחנם לא יטרח ושמא לא פירש כן אלא בחבית, אבל בכלי מגולה רגילות הוא ליגע דרך מתעסק היכא דאין יוצא ובא.
<h2>דף ע.</h2>
המוצא עכו"ם עומד (דף ס"א וע"ש ברש"י ותו') בין יינו אם אינו נתפס כגנב אסור כגון שיש לו לישמט ולומר אני רודף אחר תרנגולתי או דבר אחר, ואם נתפס כגנב מותר, או אם יש חלון או סדק שיוכל לראות העכו"ם מותר.
<h2>דף ע:</h2>
והמוסר מפתח לעכו"ם ויש בתוכו יין כשר מותר דלא מסר ליה רק שמירת מפתח בלבד, והכי אמרינן גבי טהרות, ואם הניח יין (בתוספו') ברשות עכו"ם ולא הודיע שהפליג אף על פי שהוא שבת מותר דאמרי עכו"ם יהודים אינם שומרים את השבת.
<h2>דף עב:</h2>
ועכו"ם שהריק מכלי אל כלי אם הוא סבור שהוא יין אסור בשתייה לראשונים בהנאה ודוקא מה שיוצא לחוץ ומה שבפנים מותר דנצוק אינו חבור (ש"ע דוקא בהפסד מרובה) ואפילו למאן דאמר נצוק חבור אין חבור ע"י קיטוף וכשמריקין (שם וכן ר"ח בתו' שם) היין מן החבית לגיגית לא יסייע העכו"ם לישראל לכתחלה דילמא מישתלי וסמיך על העכו"ם והיכא שהוא סובר שהוא משקה אחר מותר אפי' בשתייה, וכן אם נושא יין ושלא בכוונה נפל מן היין לחוץ הכל מותר אפי' מה שבחוץ.
<h2>דף עד:</h2>
הגת שדרך בה אם אינם זפותות של עץ ושל אבן ינגב, ואם זפותות צריך קילוף זפת (פי' ואח"כ ינגב) ודין זה בשל אבן ודרך בה ושל עץ אפי' לא דרך בה ושל חרס אפי' בקילוף הזפת אסור אלא מיישנ' או מערה (ש"ע ואם דרך בה קולף ומער' או הגעל' בלא קליפה או ישון או החזרת האור עד שיתרפה הזפת) או מחזירה באור, ואם הגת של ישראל ודרך בה תחלה ואחר כך נוגע בו העכו"ם ביין שבגת לאחר שהתחיל לימשך או שמא אפי' דרך בה אחרי כן אין צריך רק הדחה (ש"ע ושל חרס ניגוב) ואם זפותה צריכה קילוף זפת ואם (כך משמע שם) יש בה נעורת של פשתן או בלאי בגדים בין נסר לנסר אפי' אינה זפותה לא סגי בניגוב אלא בעי עירוי, וכן הדין במשפך שקורין אנטויצי"ר, וחכמים אוסרין בגת של חרס (פי' אף כשאינה זפותה לאפוקי רבי דמתיר התם בניגוב) ומחץ ומשפך של חרס אף בניגוב ומשהין אותן י"ב חדשי' דמיישנן מועיל בדבר שמכניסו לקיו' וגם כלי המדה כגון המודיו"א וההי"ן שרגילין למוד בהם מנהג הוא להחמיר כמו במשפך לעשות ניגוב ואם זפותים לקלף הזפת אם אינם של חרס ואם הם של חרס אין להם תקנה רק שישהה י"ב חדש או עירוי (פירש אף באינן זפותים) גיגיות גדולות (ע"ש באשירי) אם רגילין לדרוך בהם ודרך בהם עכו"ם תחלה יש בהם דין גת להצריך ניגוב שאין לומר בגת דוקא צריך ניגוב שנכנס היין בכובד ובדוחק הקורה, לא היא דבגת שלהם לא היו דורכים בו כי אם ברגל ולא היה להם קורה כי אם בבית הבד כדאמרינן (דף נ"ז) מהו לדרוך עם עכו"ם בגת ומקשינן והא מנסך ברגל ואפילו הכי מצריך ניגוב, והוא הדין בגיגיות גדולות שלנו, ודין (דף ע"ה) ניגוב מים ואפר ארבעה פעמים, שני פעמים מים ושני פעמים אפר, ואם יש בהם לחלוחית מקדים אפר למים, ואם יבשים הם מקדים המים לאפר כך מחלק התם התלמוד בפרק בתרא דעכו"ם (שם) ואין להצריך לכל היותר כי אם שני פעמים אפר וכן מים, אבל לא דרך בהם וכבר עבר שנים עשר חדש אין צריכים ניגוב, ואם דרך בה בדיעבד היה מתיר רבינו תם (בתוספו' דף ע"ג) מטעם דאיסור הניגוב בטל בששים, סל וגרגותני אם הם של עכו"ם (דף ל"ד) לא סגי בניגוב אך מניחן תחת מעין שמימיו רודפין וחריפין או תחת צנור שמימיו מקלחין, אבל של ישראל ונגע בו עכו"ם סגי בהדחה.
והשולח חביות ריקניות לבית האומן לתקן אף על פי שהם בבית הגוי זמן מרובה אין רגילות להשתמש בהם מפני שהם גדולים.
